דליות ברגליים הינה בעיה רפואית נפוצה, שמופיעה בדרך כלל מעל גיל 50, אך לאחרונה אנו עדים לפניות חוזרות של מטופלים צעירם יותר עם אותן תלונות. הסיבה לעליה בשכיחות המחלה וירידה בגיל הופעתה נעוצה בבסיס ההתהוות של הוורידים ברגליים.
התאים בגוף האדם זקוקים לחמצן ומקורות אנרגיה על מנת לתפקד בצורה תקינה. הדם זורם בתוך כלי הדם ומספק את הרקמות. מה שמניע את זרימת הדם בכלים הוא הלב שעובד בתור משאבה. הדם יוצא מהלב לתוך הריאות, בריאות עובר חמצון (העשרת הדם בחמצן), חוזר אל הלב ומשם יוצא לזרימת הדם הכללית של הגוף. הדם המחומצן זורם בכלים שיוצאים מהלב ונקראים עורקים, העורקים נכנסים לתוך הרקמות השונות של הגוף וככל שהם מתקדמים יותר הגודל שלהם קטן, בתוך הרקמות עצמן העורקים מתבצעת העשרת הרקמות – החמצן יוצא מתוך הדם ונכנס לרקמות. הפעולה הזאת מתבצעת כאשר הדם נמצא בתוך רשת של כלי דם קטנים שנקראים נימים, הדם שהיה לפני מחומצן כרגע הפך להיות בלתי-מחומצן, ומהנימים הוא זורם בתוך כלי דם שנקראים וורידים בחזרה אל הלב בכדי לקבל העשרה נוספת של חמצן. הפעולה הזאת מתבצעת בכל הרקמות, ומכל רשת של נימים בכל רקמה יוצאים וורידים שמתחברים בסוף המסלול לווריד הראשי שנקרא הווריד הנבוב (Vena Cava) שמחזיר את הדם אל הלב.
בתוך וורידי הרגליים, הדם זקוק לעזרה כדי לעלות נגד כיוון המשיכה אל הלב. פה בא תפקידם של השרירים, שבכל כיווץ שלהם במהלך ההליכה חולבים את הוורידים ודוחפים את הדם בחזרה אל הלב. בתוך הוורידים עצמם יש שסתומים שמונעים מהדם לרדת בחזרה בעת ריפוי השרירים.
דליות בוורידי הרגליים נוצרים כאשר יש פגיעה בזרימת הדם התקינה בגפיים התחתונות, תפקוד לקוי של השסתומים בוורידים הגדולים נקרא אי ספיקה מסתמית, במצבים האלו, הדם שאמור לזרום לכיוון הלב נתקע בתוך הוורידים, גורם להתרחבות והתפתלות הווריד ולמראה הטיפוסי של דליות ברגליים.
ישנם מצבים שגורמים להחמרה של המצב ולהתפרצות המחלה בגיל צעיר יותר ובדרגה חמורה יותר, כגון עודף משקל, הריון או אורח חיים לא בריא או רמה נמוכה של פעילות פיזית יומיומית.
התסמינים כוללים נפיחות, כאבים, כבדות ועייפות, גרד, שינויים בצבע העור ובמרקם שלו, היווצרות של כיבים, הופעת פקקת (קרישי דם) או דימום שטחי.
טיפולים שונים התפתחו במהלך השנים להשתלט על התופעה הזו, חלקם ניתוחי וחלקם לא ניתוחי. טיפולים לא ניתוחיים כוללים טיפול בלייזר, טיפול בגלי רדיו, טיפול בהזרקת קיטור, שימוש בדבק ביולוגי או סקלרותרפיה.
הטיפול ניתוחי מתבצע ע"י חתכים קטנים שאורכם כ-2 מ"מ שדרכם מתבצעת הוצאה של הדליות ע"י שליפה. פעולה זאת מבוצעת תחת הרדמה מקומית ונקראת Phlebectomy. הפעולה יכולה לשמש כטיפול בודד לוורידים קטנים יותר או כהשלמה לטיפולים אחרים.
